|
|
|
|
|
כל גני התעשייה ממוקמים באזורים שבהם אחוז גדול של אוכלוסיות לא יהודיות. ברמה המקומית, גני התעשייה מבקשים להכות שורש בכל ישובי הסביבה. מודל תפן מאמץ גישה יזומה – הוא יוצר הזדמנויות שוות ואינו מסתפק רק בתמיכה בהן. במסגרת המודל, ישנה פנייה לאוכלוסיות לא יהודיות בניסיון לגייס מתוכן אנשים שיעברו הכשרה מקצועית ויועסקו בתעשייה המקומית. עבודה ולימודים ביחד בתעשייה מעניקים הזדמנות נדירה לאינטראקציה חיובית וליצירת קשרים שוויוניים בין כל תושבי האזור, תהא דתם אשר תהא.
בנוף הישראלי, גני תעשייה במתכונת מודל תפן הם ציוני דרך למאמץ קולקטיבי מוצלח של אוכלוסיות ערביות, דרוזיות ויהודיות מקומיות. מודל תפן חותר להשיג הבנה הדדית ושיתוף פעולה בין כל המגזרים שמרכיבים את האוכלוסייה הישראלית, באמצעות עיסוק ביעדים משותפים של פיתוח אזורי ושגשוג. אפשר להתוות תהליך פיתוח יציב ומתמשך רק כאשר מעורבים בו כל מגזרי החברה שמחויבים ליעדים אלה.
קהילות מקומיות וארגונים כלכליים מחפשים יזמים ערבים ודרוזים כדי לגייס אותם לקורסי יזמות ולתוכניות תעשייתיות אחרות שגני התעשייה מקיימים. מורים דוברי ערבית עובדים עם ילדי בתי הספר המקומיים כדי להבטיח שבין כל הקהילות המקומיות ובין גני התעשייה ייווצרו קשרים משמעותיים. יתרה מכך, אמונה חזקה זו ביכולתה של התעשייה להטמיע את ערכי הדו-קיום הביאה לתכנון גן התעשייה היהודי-ערבי הראשון בעיר הערבית נצרת.
ממשלת ישראל והרשות הפלסטינית אימצו את רעיון הקמת גניי תעשייה. צעדים ראשונים כבר ננקטו להקים שני גני תעשייה תאומים משני צידי הגבול הישראלי-פלסטיני, בכרם שלום וברפיח. הפרויקט הוקפא נוכח המצב הפוליטי הנוכחי, אך ישוב ויתחדש ברגע שהמצב יאפשר זאת.
לפי הרעיון שעומד מאחורי מודל תפן, הקמת גני תעשייה באזורי גבול ובנקודות התלקחות של הקונפליקט הישראלי-ערבי יכולה לשנות את המציאות שתיווצר בעתיד: פיתוח יזמות עסקית יתרום להעלאת רמת החיים והחינוך ויסייע לטפח קשרי שכנות בונים ומעשיים.
|
|
|
|
|